סניף נווה זאב בע"מ נ' אירה ואח'

החלטה לנתבעים מס' 1, 2 ו - 4

איחולי החלמה מהירה ורפואה שלמה לנתבעת מס' 2.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים כמפורט בבקשה ובתשובות, ולאחר ששבתי וקראתי את בקשת הרשות להגן, על התצהירים שצורפו אליה, ועם כל הצער, נוכח מצבה של הנתבעת, ומצבה הכלכלי של המשפחה, סבורני, כי נכונות טענות התובעת, וכי ויש לדחות את בקשת הרשות להתגונן, באשר אין היא מבססת, הגנה לכאורה מפני התביעה, ולו בדוחק.

הטענות בדבר מצבם הכלכלי של המבקשים, אין בהן כמובן, להקים להם הגנה מפני התביעה.

הטענה לפיה לא הוסבר לנתבעים מס' 1 ו – 2, כי בחתימתם על הסכם ההלוואה, מתחייבים הם לשלם לתובעת ריבית בגינה - מעבר לכך שמתייחסת רק לחלק קטן מסכום התביעה (כעולה מנספח ג' לכתב התביעה, וכאשר אין הנתבעים כופרים בחוב, ככל שמתייחס ליתרת קרן ההלוואה), דינה להדחות, הן נוכח הסכם ההלוואה עצמו, בו נקובים שיעורי הריבית בגין ההלוואה, ונקבע מנגנון ברור של חיוב בריבית פיגורים, והן נוכח הנספח להסכם, החתום ע"י הנתבעים מס' 1 ו – 2, הנושא כותרת "חישוב עלות אפקטיבית להלוואה", ובו נקוב סכום הריבית שתגבה בגין ההלוואה, בש"ח.

אשר לטענה, לפיה חתימת הנתבעים על ההסכם, לא נעשתה "...בידיעה ובהבנה מושכלת...", נוכח מצבה הרפואי של הנתבעת מס' 2, הרי שיש לדחותה, נוכח ההלכה הפסוקה, לפיה, "... חזקה על אדם שיודע על מה הוא חותם... "אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (1965); ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, 570 (2000)...; ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, פ"ד מד(1) 341, 348 (1990); ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591, 594 (2000); ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 375 (2002)). מי שמבקש לסתור חזקה זו מוטל עליו נטל כבד להוכיח את גרסתו, וכוחה של החזקה יפה במיוחד כאשר מדובר במסמך מהותי (ע"א 9538/06 סגל נ' בנק לפיתוח ומשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 10.6.2008)..." [ע"א 2503/11 עזבון המנוחה בועז בתיה ואח' נ' בנק אוצר החייל בע"מ (ניתן ביום 18.12.11) בס' 14 לפסה"ד].

לפיכך, מתקבלת בקשת התובעת, ובקשת הרשות להתגונן נדחית על הסף.

בנסיבות העניין, ונוכח מצב הנתבעים, אין צו להוצאות.

חרף התוצאה האמורה, נראה זה ראוי ורצוי, נוכח מצב המשפחה, ומצבה הרפואי של הנתבעת, כי הצדדים יבואו בדברים, וינסו להגיע לפשרה, ולהסדר תשלומים מוסכם, קודם פניה להליכי גביה.

ניתנה היום, כ"ה חשון תשע"ד, 29 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.